מכירות את הילדים האלו שמקבלים דף צביעה עם קווים עבים ושחורים,
ובמקום לצבוע בתוך השטח – הם מחליטים שדווקא השולחן הוא הקנבס האמיתי?
לפעמים החיים בבית נראים לנו כמו חוברת צביעה מאוד נוקשה.
יש כללים ברורים, יש גבולות, ויש ציפייה שכולם יצבעו בדיוק באותו גוון ובאותה זווית.
זה חשוב, זה יוצר סדר ונותן מסגרת,
אבל המוח הקשבי לא תמיד אוהב לצבוע בתוך הקו.עבור ילדי הקשב שלנו,
הקווים השחורים האלו הם לפעמים לא גבול – הם מחסום.
המוח שלהם מחפש את ה"מחוץ לקופסה",
את המקום שבו אפשר לנשום ולבטא את הייחודיות שלהם
מבלי להרגיש שהם "נכשלו" כי הם יצאו קצת מהמסגרת.
התפקיד שלנו כמאמנותאנחנו יודעות שהתפקיד שלנו הוא לא רק ללמד אותם איך להחזיק את הטוש.
התפקיד שלנו הוא להזכיר להם (ולסביבה שלהם)
שגם בתוך הכללים הכי ברורים, חייבים להשאיר מקום לציור אבסטרקטי.
במשימות הלימודיות:
המסגרת — המטלה צריכה להתבצע.
שטח השירבוט — הילד בוחר את המיקום. על השולחן, על השטיח, או אולי בכלל בעמידה.
כשהדרך היא שלו, המשימה הופכת למאיימת הרבה פחות.
בסידור הבית:
המסגרת — הרצפה צריכה להיות פנויה בסוף היום.
שטח השירבוט — השולחן שלו יכול להישאר עם "הבלאגן היצירתי" של הפרויקט שהוא בונה עכשיו.
זה המרחב שלו להחליט.
בהתארגנות בוקר:
המסגרת — יוצאים בזמן.
שטח השירבוט — הילד בוחר את הסדר שלו: אם הוא רוצה ללבוש קודם את הגרביים או דווקא את הכובע.
העיקרון: לתת מרחב מחיה ובחירה, בצורה שמתאימה לכל בית באופן אישי.
כי מוח עם ADHD חייב להרגיש אוטונומיה.
כשיש לילד "מרחב אבסטרקטי" שבו הוא ה'מחליט',
הרבה יותר קל לו לכבד את ה"קווים השחורים" –
אותם חוקי יסוד שבהם אין פשרות.
כשנשחרר את הלחץ באיזורים שבהם מותר לשרבט מחוץ לקופסה,
נקבל ילד פנוי יותר, שמח יותר ומחובר יותר.בואו נעזור להורים לראות את היופי שמחוץ לקווים.מסגרת טובה היא לא כזו שחונקת את הציור,
אלא כזו שמעניקה לו את הביטחון לצבוע את העולם בצבעים הכי עזים שיש.
אני רוצה להזכיר לך —
כמאמנת קשב יש לך 10% הנחה
ברכישה מעל 200 ש"ח בחנות.