הזכרתי לה, שפעם היא לא ידעה לקרוא.

לקח לה המון זמן לזהות אותיות ולהוסיף ניקוד ולצרף מילים.

והיום?

כשהיא רואה מילה, היא ממש לא חושבת על כך

שיש כאן ב' ומתחתיה קמץ ובתוכה דגש ואחר כך ד' עם פתח ו…

כי המוח שלה התרגל לגמרי לקריאה,

והכביש הזה מאוד משוכלל ומפותח.

הכביש נראה כמו דרך עפר בין ההרים,

קשה לנסוע בדרך הזו,

יש אבנים שמפריעות,

הדרך לוקחת הרבה יותר זמן.

המוח לוקח אותנו אוטומטית לדרך כזו.

אבל אחרי שנצליח לכבוש את דרך העפר, ובעז"ה להתרגל ללכת בה,

נצטרך להשתמש בכלים, במאמץ, בעזרה –

בג'יפ חזק עם גלגלי שטח,

אבל בהמשך – הדרך תהיה סלולה,

היא תהפוך להיות כביש משוכלל,

ובעז"ה יהיה קל לנסוע ולעשות את המשימות שפעם היו קשות.

במהלך האימון יצרנו שלוש משאיות מקיפולי נייר.

כתבנו על פתקים –

פעולות שבאות לה בקלות (כי היא רגילה אליהן)

פעולות 'בינוניות'

ופעולות שבאות לה בקושי.

רשמנו על כל משאית – מה הסיווג שלה: קל, בינוני, קשה.

ומילאנו את המשאיות בפעולות – לפי הבחירה שלה.

שהפעולות הקשות יהפכו להיות קלות,

ובסיום האימון בעז"ה, המשאית ה'קשה' תתרוקן, לפחות חלקית.

אני מצרפת לך את הפריסה של המשאית.