ולכל אחד מהם מגיע שנסתכל עליו

בעיניים שמבינות את השפה הייחודית שלו.

בפוסטים הקרובים נכיר סוגים שונים של "ילדי פרחים"

דרך איורים שמתארים את החוויה הפנימית שלהם.

האיור הזה ממחיש את אחד האתגרים המרכזיים

שילדי קשב רבים מתמודדים איתם: קשיים בוויסות חושי.

אצל הילדים האלו, מערכת העצבים נמצאת בכוננות מתמדת.

גירויים שרובנו מסננים בקלות – כמו רעש המזגן, תאורה חזקה או עומס ויזואלי –

חודרים את ההגנות שלהם ומציפים אותם.

כשהם מוצפים, הם לא פנויים ללמידה או למשחק;

הם פשוט מנסים "לשרוד" את המטר.

זהו מצב שניתן להקל עליו באמצעים שונים.

איך אנחנו, כמאמנות, יכולות לעזור לפרח הרגיש?

זיהוי ה"גשם": נזהה יחד עם הילד מהם הגורמים הספציפיים שמציפים אותו. האם זה הרעש בכיתה, התאורה, או אולי עומס של משימות?

בניית ה"מטרייה": נעניק לו כלים לוויסות החושים שלו: אוזניות חוסמות רעש, פינה שקטה בחדר, או פשוט הבנה ותיווך נכון של המבוגרים סביבו.

לגיטימציה: חשוב להסביר לסביבה שה"מטרייה" היא לא פינוק, אלא כלי הישרדותי הכרחי. כשהסביבה מבינה ותומכת, הפרח לא מרגיש "דרמטי" אלא נתמך.

כשמציידים את הפרח הזה במטרייה הנכונה ובידע על המנגנון שלו,
הוא פתאום פנוי להראות לכולנו כמה היופי שלו ייחודי.

כדי לעזור לילד לפתח מודעות חושית,

ציירו יחד איתו סרגל פשוט של 1-5 המבוסס על עוצמת ה"משקעים":

1 (טל בוקר): נעים לי ושקט לי.

3 (גשם קל): קצת מציק לי, אני מתחיל לאבד ריכוז.

5 (מבול): אני חייב מטרייה עכשיו! (זמן להפסקה או לאביזר ויסות).

בזמן פעילות, בקשו מהילד לסמן היכן הוא נמצא על הסרגל.

הכלי הוויזואלי הזה נותן לו שפה להסביר את החוויה הפנימית שלו

לפני שהוא מגיע לנקודת שבירה.