מכירות את המתאמנים השקטים האלו?

אלו שיכולים להיעצר מול שיירת נמלים מרתקת,

לבהות בשמיים ולראות שם עולמות שלמים,

או פשוט להתבונן בפרח אחר ולשכוח מהעולם כולו.

הם לא "בורחים" כי לא אכפת להם,

הם פשוט נסחפו אחרי יופי שצד את עינם.

הם מוסחים, אבל בשקט גמור.

הפרח החולמני מתמודד עם קושי בסינון גירויים –

גם פנימיים וגם חיצוניים.

בעוד שילדים אחרים מוסחים מרעשים חזקים,

כאן הגירוי יכול להיות ויזואלי ועדין.

המוח שלהם קולט גירויים בעוצמה גבוהה,

ולעיתים זיכרון העבודה פשוט "מתמלא" בהתבוננות בפרטים הקטנים,

מה שגורם להם לאבד את הקשר עם הגבעול והקרקע.

איך עוזרים לפרח העדין הזה להישאר מחובר לערוגה?

פיזור ה'ערפל' למשימות צמיחה קטנות: כיוון שהם נוטים ללכת לאיבוד בין המשימות, נבנה להם צעדי פריחה קטנים וברורים מאוד. במקום לצפות מהם 'ללבלב' בבת אחת, המשימה תהיה 'לפתוח עלה אחד', לדוגמה: רק להוציא את הספר מהתיק.

השקיה בעוגנים חושיים: כדי להחזיר אותם מהריחוף לעבר הנמלים או השמיים, אפשר להשתמש בערוצים רב-חושיים. לפעמים ריח מסוים או מגע של אביזר תחושתי – עוזר לפרח "להתעורר" ולחזור למציאות בלי צורך בנזיפה שעלולה לכווץ אותו.

תיווך וסינגור עצמי: בחדר האימון שלנו, אנחנו מבינות שהחולמנות הזו היא מקור ליצירת עולם פנימי עשיר ומרהיב. אנחנו מלמדות את הפרח להסביר למה הוא "נסגר" או נסחף לפעמים, ולבקש את התנאים שיעזרו לו לפרוח שוב בקצב שלו.

הפרחים החולמניים הם אלו שמביאים לגינה שלנו עומק וקסם.
כשאנחנו לומדות להושיט להם יד אל תוך הענן או אל שיירת הנמלים,
ולעזור להם לחזור לאט לאדמה,
אנחנו מגלות עולם פנימי מדהים שפשוט מחכה לפרוח.

כדי לעזור לילד המרחף לחזור אלינו בלי מלל רב,

השתמשו בעוגן ויזואלי:

על השולחן: הניחו חפץ קטן ובולט (כמו אבן צבעונית או מדבקה מיוחדת).

סיכום מראש: סכמו עם הילד מראש שזהו ה"עוגן" שלו.

נחיתה רכה: בכל פעם שהילד מתחיל "לרחף", פשוט הניחו את היד על העוגן או הצביעו עליו בשקט.

הפעולה הלא-מילולית הזו מחזירה את הילד למציאות בצורה רכה,

שומרת על הוויסות הרגשי שלו

ומאפשרת לו לחזור למשימה בכוחות עצמו.