בגינה שלנו,

למדנו שלא כל הפרחים צריכים להיראות או לצמוח באותו אופן:

הם זקוקים למקום מוצל, מוגן ורגוע כדי לפרוח,

וכל "רוח" חיצונית חזקה מדי עלולה לגרום להם להיסגר.

אלו הילדים עם הנוכחות העוצמתית,

שתמיד מחפשים את ה"אור" והעניין,

וזקוקים למרחב גדול כדי לא להרגיש חנוקים.

אלו שצומחים במקומות לא צפויים,

עם יצירתיות מתפרצת שזקוקה רק להכוונה נכונה

כדי להפוך למשהו מרהיב.

יפהפיות ומרשימות,

אך לעיתים בעלות "קוצים" שבולטים החוצה,

שנועדו בסך הכל להגן על הלב הרגיש שבפנים.

ולכולם יש מקום בעולם –
כולם אהובים, כולם רצויים,
וכולם יכולים להגיע לשיא תפארתם,

אם רק נלמד להכיר את ה"דינמיקה" של הצמיחה שלהם

ולתת להם את הכלים המקסימליים להתפתחות.

כנשות מקצוע וכאמהות,

התפקיד שלנו הוא לא "ליישר" את הפרחים,

אלא לאפשר לכל אחד מהם להיות הגרסה הכי טובה של עצמו.

בס"ד נהיה ה'גננים' שעוזרים להם להחליף

את ה'אני לא יכול'

ב- 'אני צומח בדרך הייחודית שלי'.

הסיור בגינה החכים גם אותי רבות,

השיתופים והתגובות שלכן מוכיחים כמה הגינה הזו חשובה ומשמעותית.

איזה "פרח נדיר" פגשתן השבוע בגינה שלכן, ואיזה כלי עזר לו לנפנף בעלי הכותרת בגאווה?

ג. וינד